הצהוב רואה מסביבו המווון כסף.
כסף על העצים וכסף על הרצפה, כסף שיכול להגיע כמשכורת וכסף שיכול להתקבל כהכנסה פסיבית, כסף שאפשר לחסוך בריצה וכסף שאפשר להרוויח בישיבה, כסף שנוצר מהחלטה לעשות משהו וכסף שנוצר מהחלטה לא לעשות אחר.
הצהוב מנסה להסביר איך הוא רואה את העולם דרך יום בחייו:

יום קיץ חם אחד הצהוב נמצא בשדרות רוטשילד. ביזנס, לא פלז'ר.

מדובר בעבודה פיזית, אבל משתלמת מאוד ופטורה ממס כחוק. הצהוב לובש את תחפושת הריאליסט וכלי העבודה הנלווים.

היפים והיפות החולפים בשדרה לא עושים דבר על מנת לצננן אותו, והוא צמא.

הצהוב חושב על דרכי פתרון אפשריות למצב. הוא פושט את תחפושת הריאליסט, עוטה את מסכת השיטתי ובוחן את האפשרויות השונות: הוא יכול לשבת במסעדה ולשתות קולה (12 ₪), הוא יכול לקנות קולה בקיוסק ולשבת בשדרה (10 ₪) והוא יכול לכתת רגליו למכולת יותר רחוקה לקנות קולה ולחזור (7 ₪) .

השיטתי שמח לבשר לצהוב הצמא שניתן לקבל את אותו הערך, בערך, בשלושת המקומות (בהנחה שהצהוב לא צריך לשירותים, והנוף בשדרה לא פחות טוב, כלומר שאין לו צורך מסוים לשבת במסעדה, וכן שאין מניעה שיצעד מספר צעדים כדי לשפר את המאזן הקלורי החיובי שהוא נהנה ממנו בחן, טיפין טיפין בשנים האחרונות, ישתה, ויחזור בזריזות לעבוד) תמורת 7 ₪ במכולת.

מכאן למדנו כי הצהוב בנוסף על היותו בעל אישיות מפוצלת הכוללת לפחות שני טיפוסים, הוא גם:

1. יצרן – עוסק בפעילות פרודוקטיבית. 2. פעיל פיזית ורואה תועלת בפעילות גופנית. 3. נהנתן- אוהב להסתכל על בחורים ובחורות, בא לו קולה. 4. אנושי- הוא צמא. 5. שואף ליעילות כלכלית- מעדיף להוציא פחות כסף על מוצר שווה ערך ו-6. משקיע זמן רב בחשיבה.

"אבל רגע, בבקשה", קורא המנהל, שעלה לבמה, "המטפח פישל פה, הוא היה צריך לתכנן ולכלכל את מעשיו מראש ולהביא קולה מהבית" (4 ₪ בלבד).

המטפח עומד באסרטיביות ובלבוש ספורטיבי, כמובן, ועונה למנהל ש"קרם הגנה באחריותו, המטפח, והבאת השתייה היא באחריות כבוד המנהל שאחראי על משק הבית".

"אבל עוד רגע, בבקשה", קורא היזם "במציאות שאינה מוגבלת" (על ידי רגולציה, מיסוי וכו.), "הייתי יכול להביא מהבית שלוש פחיות, למכור שתיים ולכסות על העלות של הקולה" (4*3 = 12 ₪ עלות לשלוש פחיות קולה, מוכר שתי פחיות ב-6 ₪ כל אחת לאנשים אחרים בשדרה שישמחו לקבל את אותו הערך בפחות כסף מאשר במכולת), "והצהוב יכול לשתות קולה קרה בשדרות רוטשילד בחינם", ולחשוב למה היזם לא הביא 4 פחיות או יותר, מה שהיה מביא את הצהוב לרווח ריאלי.

מחלק זה למדנו על שלוש אישיויות נוספות של הצהוב, וכן: 1. שהצהוב מודע לאישיותיו. 2. שקיימת אינטראקציה בין הצהוב לאישיותיו, ובינהן, ו-3. שבמציאות ישנם חסמים:

חסם ראשון- אם הצהוב ינסה למכור קולה בשדרות רוטשילד ייתכן שייקנסו אותו על רוכלות ללא רשיון. חסם שני- אם הצהוב מוכר את שירותיו לצד ג' הוא משתתף במשחק סכום חצי.

אבל עוד רגע אחרון, בבקשה. הצהוב חושב עוד קצת ומגיע למסקנה שקולה זה כבר ממש לא בשבילו. זו לא רק מחויבות עליה הוא יוציא מספר שקלים בודדים בהווה, אלא גם מחויבות שצריך להוציא עליה בעתיד כסף וזמן (=כסף) בצורת אימון במכון כדי להוריד את הקלוריות, מכנסיים חדשים כי לא כל הקלוריות ירדו ולכן היקף המתנים עלה, רפואה ותרופות כי קולה זה כנראה לא בריא ולא רק לשיניים, אני בכלל לא מתחיל עם המכפלות כי עכשיו שהילדים קראו בבלוג שאני שותה קולה, גם הם רוצים קולה וצ'יק צ'ק כולם עושים ביחד ניתוח לקיצור קיבה וטיפול פסיכולוגי 😊

אין לצהוב דבר נגד קולה, קולה זה טעים, שנים רבות הצהוב שתה קולה, אבל ערכיו וטעמו השתנו והיום, הוא משתדל לשתות מים. קל יותר לזכור להביא מים מהבית, מים לא חייבים קירור-תמיד בתיק, מים לא מקבלים טעם מגעיל אחרי הפתיחה-אין בעיה שנשאר חלק מהבקבוק, וזה באמת הרבה יותר בריא מכל דבר אחר, ואולי אפילו יותר זול.

ובמקרה הכי גרוע, אומר ההאקר, שהתעורר סוף סוף משנת היופי שדרושה לו לפיצוח מצבים כגון זה, אם הצהוב שוכח מים, הוא יכול להיכנס לבית הקפה הקבוע שלו ברוטשילד, כי קפה הוא עדיין שותה (אף אחד לא מושלם, בוודאי לא הצהוב), למזוג לעצמו מים מבר המים שעומד לרשות כולם, ולפתור את בעיית הצימאון בחינם.

מסופו של הסיפור אנו לומדים שבסה"כ לצהוב 6 אישיויות שונות (ריאליסט, האקר, יזם, שיטתי, מטפח ומנהל) ובנוסף שהוא: 1. סופר יעיל פיננסית- רוצה לחסוך לא רק על ההוצאה של היום, אלא גם של מחר 2. אלכמיסט- מאמין שזמן וכסף הם גלגולים של אותו הדבר, שני הצדדים של אותו המטבע, ובעל יכולת התמרה (טרנספורמציה) בין השניים. ודבר אחרון: 3. ההאקר מאחר להתעורר, ומעצם הווייתו פתרונות אותם הוא מציע עשויים להראות לצדקנים שבינינו בתחום האפור.